.png)
מהו ריקוד בטן? סגנון מחול ייחודי, פעילות גופנית, אומנות הפיתוי? בשבילי, זאת קודם כל חגיגה של היופי הנשי האמתי, כזה שלא נמדד לפי הקילוגרמים, תווי הפנים ומידת החזה.
נתחיל דווקא עם השם: הביטוי "ריקודי בטן" מרמז על פעילות אינטנסיבית באזור ספציפי מאוד.
"בטן דווקא יש לי" – צוחקות נשים רבות כששומעות שאני מלמדת ריקודי בטן. "ומה אם אין לי בטן, אז מה אזיז?" שואלות אחרות, גם בצחוק. האמת היא ש"ריקוד בטן" הינו ביטוי יחסית חדש שניתן לסגנון המחול הזה על ידי תיירים אירופאים בתחילת המאה ה-20, כאשר צפו הם בנשים ערביות המבצעות תנועות בטן "נחשיות" תוך כדי הריקוד. תנועות אלה היו זרות לחלוטין לעין מערבית, המורגלת לבלט הקלאסי שמבוסס על עבודת גפיים, ולכן החליטו הצופים לקרוא לריקוד "דאנס דה ונטרה" – ריקוד של הבטן - בתרגום מצרפתית. כאשר הסגנון האקזוטי נחשף בפני קהל רחב באירופה ואמריקה, הביטוי "ריקוד בטן" הפך לשם מותג וכך התקבע עם השנים.
במזרח אגב קראו לו אז (וגם היום) "ראס שרקי" – הריקוד המזרחי.
אך מה למעשה מאפיין את הסגנון?
אומנם התנועות שמבוססות על הפעלת אגן (בעזרת טכניקות שונות ומגוונות) הינן רק חלק מהשפה העשירה של המחול המזרחי, אך הן אלה שמזוהות ביותר עם ריקודי בטן. אם בכל זאת ננסה להגדיר את הריקוד מבחינה הטכנית, הרי שמדובר באוסף של תנועות גוף שמפעילות מגוון שרירים – מהרגליים, דרך האגן, ועד לבית החזה, הכתפיים והצוואר.
ואולם, כל ניסיון לאפיין את ריקודי הבטן בעזרת ניתוח של התנועות יהיה מטעה. וזאת מכיוון שמחול מזרחי מודרני הינו סגנון אקלקטי, אשר "קולט" אל תוכו תנועות שמאפיינות סגנונות רבים. כך למשל, חלק מהתנועות "הושאלו" מהמחול הקלאסי, אחרות נוצרו בהשראת ריקודים לטיניים, פלמנקו, היפ הופ ועוד.
בעבר רקדו ריקודי בטן על צלילי מוזיקה מזרחית – ממקצבים מסורתיים של מרוקו ומצריים, דרך קטעים אינסטרומנטליים מורכבים שהולחנו לתזמורות ענק ועד לשירים עממיים – ותיקים ומודרניים. ואומנם, גם בתחום המוזיקאלי ריקוד בטן מודרני הצליח לפרוץ גבולות של המסורת. הפלייליסט של רקדניות בטן (ורקדני בטן) מודרניים יכול לכלול גם טרקים אלקטרוניים, מוזיקה אפריקאית, הודית, צוענית, בלקנית, ואף קלאסיקה מערבית.
אי אפשר להתייחס לריקודי בטן כאל מקשה אחת. למעשה, מדובר באוסף של סגנונות ריקוד, חלקם משחזרים מחולות מסורתיים של העמים והשבטים הערביים, אחרים מהווים "פיתוחים" מודרניים של תנועות אותנטיות המשולבות עם סגנונות מחול אחרים.
מקובל לחשוב שלתלבושת של רקדנית בטן יש סימני היכר בולטים – החזייה המקושטת והחצאית הארוכה. ואומנם, הקביעה הזאת אינה נכונה באופן מלא. כך למשל ריקוד בטן "בלאדי" (עממי) נרקד בג'לאבייה (שמלה ארוכה), ריקוד "מלאיה" (שנקרא גם אלכסנדריני) מחייב שמלה נוצצת צמודה וריקוד בטן "טרייבל" מאפשר מגוון רחב של תלבושות בהשראות מודרניות ואתניות.
ועדיין, עם כל המורכבת של ההגדרה הטכנית, קל מאוד לזהות ריקודי בטן "בפעולה", וזאת בזכות טכניקת ההפרדה – יכולת להזיז כל שריר ושריר באופן עצמאי. טכניקה זאת מושגת על ידי תרגול של שנים, במטרה לבצע את ההפרדה באופן טבעי וזורם, ללא מאמץ נראה לעיין. קשה גם להתעלם מהביטוי המיניות הנשית שמשודר כמעט בכל ההופעה של רקדנית בטן. אל התכונות המזוהות עם הריקוד אפשר להוסיף גם תאטרליות – סגנון זה מאפשר יצירת דמויות ודימויים ביד חופשית וכמעט ללא הגבלות.